רבי אלעזר בן פדת היתה דחוקה לו שעתו מאד.
הקיז דם [לרפואה] ולא היה לו מה לטעום.
מצא בן-שוּם והטיל לתוך פיו, חלש לבו וישַן.
הלכו חכמים לשאול בו [לשלומו],
ראוהו שהוא בוכה ושׂוחק וציצית של אש יוצאת ממצחו.
כשהתעורר אמרו לו: מה טעם בכית ושחקת?
אמר להם: שהיה הקדוש ברוך הוא יושב עמי, ואמרתי לו: עד מתי אצטער בעולם הזה?!
ואמר לי: אלעזר בני, נוח לך שאהפוך את העולם מראשיתו – אפשר שתהא נולד בשעה [במזל] של מזונות.
אמרתי לפניו: כל כך – ואפשר?!
אמרתי לו: שנים שחיִיתי מרובות או שאחיֶה?
אמר לי: שחייתָ.
אמרתי לפניו: אם כן, איני רוצה.
אמר לי: בשכר זה שאמרת 'איני רוצה', אתן לך לעולם הבא שלושה עשר נהרות של שמן אפרסמון טהורים, כפרת וחידקל, שתתענג בהם.
אמרתי לפניו: זהו, ותו לא?
אמר לי: ולחבריך מה אתן?
אמרתי לו: מאדם שאין לו אני מבקש?
היכּני באצבע צרדה על מצחי ואמר לי: אלעזר בני, חיצַי אשלח בך!
תלמוד בבלי מסכת תענית דף כה ע"א, בתרגום
מאוד יפה!
השבמחק