‏הצגת רשומות עם תוויות שבת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שבת. הצג את כל הרשומות

יום שני, 13 בדצמבר 2010

קדושת השבת וקדושת ימי המעשה – רשמים מבית מדרש ישראלי פתוח


שלומי פרלמוטר

שלומי פרלמוטר
"אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת" – כך הגיב על שריפת הענק הקטלנית מנהיג ש"ס הרב עובדיה יוסף, שנציגו ועושה דברו בממשלה הוא שר הפנים אלי ישי, האחראי על שירותי הכבאות של ישראל. כאשר מקשיבים לדברים אלה עולה על הדעת שנכון יותר לומר: אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" (שמות כ, ט), חילול ערך העבודה והאחריות האמיתית והיומיומית למערכות שירות וביטחון לאומיות קריטיות שהופקדו בידיך כנאמן הציבור.

האחריות המעשית מאוד, ששה ימים בשבוע, לשקוד על מוכנותן ותפקודן, לעסוק בזה בדאגה וברצינות, ללמוד ולהשוות את מוכנותנו לעומת מקומות אחרים בעולם, לקרוא וללמוד כל הזמן חוות דעת מקצועיות על אפשרויות שיפור טכנולוגי וארגוני של אמצעי ההצלה הללו, להיות במצב 'היכון' קבוע לבדיקת תקלות אפשריות, לחשוב ולהתכונן לתרחישים שונים, להיות טרוד ומודע לתחזיות קצה שעלולות להתממש ולסכן את האזרחים - זוהי העבודה היומיומית הנדרשת מנציגי הציבור האחראיים. היא קודמת מוסרית והגיונית כאחד לדיבורים על יום המנוחה השבועי, על קדושת השבת. אסון שריפה מסדר גודל כזה מעיד על הזנחה וחוסר תשומת לב לדברים שלהם הקדימות הראשונה של 'פיקוח נפש'.

אם מצוות 'פיקוח נפש' דוחה שבת, על אחת כמה וכמה היא דוחה מנוחה שאיננה במקומה בימי העבודה, בששת הימים המוקדשים לתיקון עולם ויישובו, בדחילו ורחימו. על כך נאמר: 'קשוט עצמך תחילה'. ואם אפשר להוסיף, מנוחה שאינה במקומה וחיי בטלה על חשבון הציבור הכללי מאפיינים קבוצות גדלות והולכות בחברה הישראלית, ודי לחכם ברמיזה.

אבל מעבר לשאלה על צביונם של 'ימי העבודה', הדברים של הרב עובדיה יוסף על 'חילול השבת' נוגעים לעניין משמעותי נוסף, והוא צביון השבת עצמה. כמי שלומד השנה על נושא 'השבת' בבית מדרש ישראלי פתוח המשותף לדתיים וחילוניים, בית מדרש 'אלול' בירושלים, אני סבור שיש דרכים רבות להבין ולחיות את השבת ואת משמעותה בימינו. לא רק דרך אחת של 'שמירת שבת' בנוסח האורתודוכסי ההלכתי, שכל חריגה ממנה היא בגדר 'חילול שבת' נורא שעונשו בצידו. בבית המדרש הפתוח שלנו, דרך הלימוד המשותף של מקורות ישראל, אנו רואים את עושר האפשרויות לבטא את הערכים הנפלאים וההומאניים והאור שביסוד השבת. ברוב המקורות היהודיים על השבת אנו פוגשים את ערכי החירות מהשעבוד והחתירה לשוויון וכבוד לחיים, את הרגישות לזכותו של כל אדם ולו העני ביותר למימד של אנושיות אמיתית, 'לטעם גן עדן' ולו ליום אחד בשבוע.

היום הזה מאפשר מגוון של ביטויים ל'עונג שבת' ולמנוחה אמיתית הממלאת ומטעינה את הנפש (כאמור 'וביום השביעי שבת, וינפש'), ואנו מוזמנים לחוות בו את קשת האפשרויות של ההתרחבות הפנימית, הלימוד, התפילה, הטיול, השיחה, הבילוי, את המפגש המשפחתי והחברי, את השיבה לטבעיות, למפגש עם עצמנו, את שאר הרוח ומנוחת הנפש והשמחה של החיים ללא לחץ וטרדות החומר והיומיום, את מימדי הקדושה שכל אחד היה רוצה להרגיש בחייו, בדרכו ועל פי בחירתו. אפשרויות ונקודות אחיזה אנו מגלים בניסוחים הלכתיים או אגדיים וסיפורים מגוונים ומלאי יופי בתורה ובספרות הנבואה ובמדרשים, בתלמוד ובפיוט, בחסידות ובקבלה, בהגות תנועת המוסר, ההשכלה והציונות, בשירה וספרות עברית, ובמיטב הספרות וההגות האוניברסאלית. האופקים מתרחבים, האפשרויות לביטוי השבת גדלות, ואנו מקבלים השראה, איש איש על פי אמונתו.

השבת איננה מצווה חמורת סבר שכל החורג ממנה אמור להיענש בשריפת יערותיו ובתיו ובקיפוח חייו עצמם, מידי 'ההשגחה העליונה' הזועמת. זוהי אמנם תפיסת עולם מוכרת, שגם לה יש אחיזה במסורת היהודית, אולם היא בלתי מתקבלת על הדעת ועל הלב של יהודי מודרני, בן זמננו, והיא מובילה לטעמי למסקנות מרושעות ואבסורדיות. בכל אופן היא לא יכולה להיות הגישה היהודית היחידה, ובעניין זה האחריות והיוזמה תלויה בציבור החופשי והלא חרדי לסוגיו. בניסוח פרובוקטיבי הייתי אומר שעליו להפסיק לחיות כ'פרזיט רוחני' במעגלי חייו מהלידה ועד הקדיש, ובתכני חגיו ומועדיו וסמלי זהותו. הוא לא מכיר מספיק את 'ארון הספרים היהודי', ולכן הוא לא בדיאלוג חי ויצרני עם תרבותו ההיסטורית, הלאומית והרוחנית. בדיוק כשם שעל הציבור החרדי להפסיק את הפרזיטיות המקוממת וחוסר היצרנות שלו בתחומי העבודה והפרנסה, השירות בצבא, המחקר המדעי והפיתוח הטכנולוגי, והניתוק מהתרבות הכללית, הומניזם המערבי והדמוקרטיה.

עלינו לעודד בישראל בתי מדרש שיחזקו דימויים ואפשרויות אחרות של השבת, ושל מושגים והיבטים נוספים במסורת ישראל בכלל. עלינו לעודד בתי מדרש של אנשים העובדים לפרנסתם וזכאים גם לשאר רוח והרחבת אופקים ושיח משמעותי, בתי מדרש כדרך יהודית נפלאה ל'חינוך מבוגרים' כלומר לחינוך עצמי מתמשך לאורך כל החיים, לשיח קשוב ולא דוגמטי בינינו לבין חכמי העבר ויצירותיהם הגדולות, ובינינו לבין עצמנו. עלינו לפתוח הרבה בתי מדרש פתוחים כמו 'אלול' לשם מפגש שבועי קבוע ללימוד ושיחה (אני מכנה אותו 'בית מדרש למידה טובה' במשמעות כפולה: מקום ללמידה ולתיקון המידות). מקומות כאלה לא יהיו בשום אופן תחליף לחובת העבודה וההגנה, למחקר אקדמי ויצירה אמנותית, לתרבות כללית ואחריות חברתית, אלא לצידם, בשילוב אורגני איכותי, כמנוע הליבה של זהותנו היהודית ודמותנו המוסרית.

הכותב הוא רכז פדגוגי של בית המדרש אלול

יום שני, 6 בדצמבר 2010

על אש ועל שבת (בעקבות דברי הרב עובדיה יוסף)

נעמה שקד

איך לגעת בעצב החשוף, בשעה שגוף-הארץ-ויושביה שרוף, כווּי, בוער בדליקה האכזרית הזאת. בשעה שתושבי ישראל מבכים את השרפה אשר שרף ה'.

איך להעלות אש אחרת, אש בהירה וחיה, שמתלהטת בשעה שבני אדם יושבים יחד ועוסקים בתורה – כמו שמתארים חז"ל: "והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, והיו ערבים כעיקר נתינתן. וכן עיקר נתינתן מסיני לא באש היו ניתנין?! זהו שכתוב (דברים ד) 'וההר בוער באש'" (מדרש שיר השירים רבה, א, יג). היכולת הזאת לתאר באופן חדש לגמרי את הר סיני הבוער באש, לא כמעמד נורא-הוד המטיל יראה וחרדה אלא כאחוז באש של תשוקה ושמחה, ערבוּת ומתיקות – היא מפִּלאי היצירה של חכמינו, אוהבי התורה ומחדשיה.

איך ללמוד מהם לחדֵש, באומץ ובאהבה?

כן, אנחנו יודעים את דברי התוכחה המרים של הנביא ירמיהו, "ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת... והִצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה" (יז כד). ולצידם גם את נבואת ישעיהו הרוויה ישועה ואור, "אשר ישמרו את שבתותי... ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם... ושִׂמחתים..." (נו), "כי תראה ערום וכִסיתו ומבשרך לא תתעלם, אז יבּקע כשחר אורךָ... אם תשיב משבּת רגלך... וקראת לשבת עֹנג" (נח). ומתוך כל זאת אפשר לשֶבת יחד, דתיים וחילונים ומסורתיים ועוד זרמים ביהדות של ימינו, לשתף ולברר וללמוד: "את שבתותי תשמֹרו" – שבתות הרבה יש ולא צורה אחת של שבת. ללמוד שיש "שומרי שבת" ו"קוראי עונג" בדרכים שונות. לפרושׂ ולפרֵש את שבתותינו זו ליד זו, לנסות לא לפחד, להשתדל לא לדרוך אחד לשני על הרגליים. אפשר לחפש יחד איך להדליק, בחום הלב, להבה שיש בה ערבוּת זה לזה ונתינה ושמחה.

מול האש האיומה והמכלה צריך לומר תפילה לגשמי רצון ברכה ונדבה. להתפלל לאש מגינה ומאירה ומחממת, לכבוד ולמרפא ולנחמה.

עַל כֵּן צִיּוֹן בְּמַר תִּבְכֶּה וִירוּשָׁלַיִם תִּתֵּן קוֹלָהּ. לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם, מֵעַי מֵעַי עַל חַלְלֵיהֶם. כִּי אַתָּה ה' בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ. כָּאָמוּר 'וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְּתוֹכָהּ'. (מתוך תפילת 'נחם' לתשעה באב)

הכותבת לומדת ומלמדת בבית המדרש אלול בירושלים העוסק השנה בנושא השבת

יום שלישי, 14 בספטמבר 2010

אז מה קורה השנה באלול?

שנת הלימודים הקרובה בבית המדרש הולכת להיות אחת השנים מעניינות יותר של בית המדרש. לראשונה נפתח בית מדרש לצעירים שיפעל לצד מסלולים ייחודיים אחרים בהם: בית המדרש למספרי סיפורים, בית המדרש המתחדש שיעסוק השנה בשבת ואפילו סדנת כתיבה יוצרת.

ריכזנו עבורכם את כל מסלולי הלימוד בבית המדרש, כולל ימים שעות ומחירים. עונת ההרשמה בעיצומה וזה הזמן לעלות על הרכבת, להרחיב את הדעת ולמלא את הנשמה. בוא להיפגש איתנו באלול.

לפרטים והרשמה:
טל' 02-5619436
elul@elul.org.il
תחילת פעילות: אחרי החגים 
אלול, רח' בוסתנאי 8 פינת כ"ט בנובמבר, ירושלים 


חמישי אחר ● בית מדרש צעיר 
לבני/ות 22–26
מנחים: דורי הנמן ופגי סידור, עם מרצים אורחים
נעבור מהשבוע אל השבת בלימוד אל תוך הלילה – תנ"ך, גמרא, לימודי תרבות, מוסיקה ופילוסופיה. נסגור את הלילה בחוויה מרוממת נפש. 
יום ה' 21:00–03:00


אני יהודי משמע אני כותב - קריאה וכתיבה יוצרת 
מנחה: חוה פנחס כהן
נבדוק את המושגים 'שפה' ו'זהות' תוך דיאלוג עם סופרים יהודיים בני זמננו ונבחן האם יש 'כתיבה יהודית'. כל מפגש מכיל קריאה, כתיבה ומשוב.
יום ג' 19:00-22:00, 20 מפגשים, 900 ₪


שיר השירים 
מנחה: נעמה שקד
לימוד משותף של שיר השירים וכל האהבות הכלולות בו, בפשט בדרש ברמז ובסוד ושוב בפשט. מסע מן המקרא דרך המדרש והזוהר ועד השירה העברית החדשה. 
יום ב' 18:00-20:30, 25 מפגשים,  1100 ₪


מילדי התנ"ך עד ילדי המחר 
מנחה: רמי בר-גיורא (פסיכולוג קליני בכיר, לשעבר מנהל התחנה לטיפול בילד ובנוער ע"ש אילן)
קבוצת תמיכה ולמידה להורים ולאנשי ילדים, בשילוב לימוד פרקי מקרא. נדון בסוגיות של משמעת, עונשים, כעסים ופיוס בחדר הילדים שלנו ובימים הרחוקים ההם. 
יום ב' 20:30-22:30,  5 מפגשים,  220 ₪ 


כשפרויד מגיע לבית המדרש 
מנחה: עדו גוטהולד
פרשיות מהתנ"ך וסוגיות מספרות חז"ל – עיון בדינמיקה האנושית לאור תיאוריות פסיכולוגיות מודרניות. נפש וגוף, רגשות ומוטיבציות, יחיד מול חברה ועוד.
יום ה' 19:00-21:00,  25 מפגשים,  1100 ₪ 




אשנב לתלמוד 
מנחה: עדו גוטהולד
לימוד במסכת בבא מציעא: גבולות העזרה לזולת, צער בעלי חיים, אונאה בדיבור ועוד. משפת הסוגיה ומונחיה ועד לעריכה הספרותית ולזיקה בין הלכה לאגדה.
יום ב' 19:00-21:30, 25 מפגשים,  1100 ₪


"דרך ארץ" – יהדות וסביבה 
מנחה: תמיר ניר
נלמד בחברותא ממקורות ישראל ונשוחח על תיקון חיינו ביחס לערכי הקיימות, בחתירה לדיאלוג קשוב ואחראי עם הטבע, החברה ועצמנו.
15 מפגשים באלול בימי ראשון 18:00-20:00 + 5 מפגשים כפולים במוזיאון הטבע בימי שלישי 17:00-21:30,  1100 ש"ח



קריאה בכתבי א. ד. גורדון וחברים 
מנחה: שלומי פרלמוטר
נקבל השראה מהגותו ומאישיותו המופלאה של גורדון (1856 1922), ונשוחח על ציונות, יהדות ושאלות החיים שלו ושל בני דורו: ניטשה, רחל, ברנר, בובר, אחד העם והרב קוק.
יום ד' 20:00-22:30,  25 מפגשים,  1100 ₪



לימוד בצל כנפיים 
מנחים: קובי וייס ונעם אטיאס
תוכנית משולבת בתחנה לחקר ציפורי ירושלים:
* סמלי הציפורים בתרבותנו – נדודים, חופש, שלום ועוד
* קיימות בין האדם והטבע
* סדנת ציור טבע, סיורים וטיבוע ציפורים
יום ה' 18:30-20:30,  20 מפגשים, 1100 ₪
 



רוסית – שפה ותרבות 
מנחה: אירנה סלונימסקי
נלמד לדבר ולקרוא רוסית ונתוודע לתרבות העשירה של רוסיה ויהודי רוסיה דרך ספרות קלאסית ומודרנית.
● מתחילים: יום א' 18:45 20:15
● קבוצה בינונית: יום א' 17:00 18:30
● מתקדמים: יום ג' 19:00 20:30
30 מפגשים,  1300 ₪



הכל הבל? ● קהילה לצעירים 
(בשיתוף 'גשר')
מנחים: שמואליק אדלר ושי גיליס
קהלת מאיים למוטט תפיסות שכולנו מבקשים להאחז בהן, דתיות ואנושיות. ננסה להבין את טיעוניו ופולמוסיו בתוך העולם הדתי ומחוצה לו, והאם אכן הכל הבל.
יום א' 19:00-21:30 אחת לשבועיים,  15 מפגשים,  480 ₪



בית מדרש בעברית קלה לעולים חדשים וותיקים
מנחה: חנה אבן. 
לימוד עברית.
יום ג' 17:00-18:45, ללא תשלום

עברית ברמה בסיסית
מנחה: אירנה סלונימסקי 
חוויית לימוד עברית תוך היכרות עם ההיסטוריה, המסורת, התרבות והשיח הישראלי-יהודי. 
יום ג' 17:00-18:30, 25 מפגשים, 300 ש"ח

עברית ברמה מתקדמת
מנחה: אילנה מרמור
לימוד והעמקה בסיפורים מתוך ספר 'במדבר' ושיחות על מועדי ישראל (לקראת חגים).
יום ג' 19:00-20:30, 25 מפגשים, 300 ש"ח.

יום שני, 13 בספטמבר 2010

כתבה בכל העיר: "לומדים על השבת באלול"


המקומון הירושלמי כל העיר פרסם בגיליון החג של ערב ראש השנה המלצה על בית המדרש המתחדש של אלול ועל בית המדרש למספרי סיפורים. ההרשמה בעיצומה.

יום שבת, 4 בספטמבר 2010

לקיים את כוכב נולד בירושלים – בשם השבת

  • רני יבין

גמר כוכב נולד צריך להתקיים בירושלים במוצאי השבת הקרובה. לכל זרם ולכל קהילה יהודית יש את הזכות לתת לשבת את הפרשנות שלה, כל עוד היא איננה כופה עצמה על אוכלוסיה אחרת

לא צפיתי בגמר כוכב נולד האחרון וגם לא בזה שלפניו. ילדיי שולטים טוב יותר ממני בשמות הזוכים המאושרים בתוכנית הריאליטי עתירת הרייטינג של ערוץ 2. למרות זאת אני תומכת בקיומו של גמר כוכב נולד הקרוב בירושלים.

בשבוע שעבר חשף "זמן ירושלים" כי החרדים מתנגדים לקיומו של גמר כוכב נולד בבריכת הסולטן במוצאי השבת בתחילת החודש הבא. לסיבה להתנגדות הם קוראים "חילול שבת". שוב, כמו בסוגיות רבות הקשורות לחברת הישראלית, בהם: גיור, נישואין ושבת – מחליטים החרדים מהי היהדות הנכונה וכיצד נכון ולא נכון לפעול על פיה.
שוב הציבור הפלורליסטי הלא חרדי בישראל, בהם חילונים, דתיים לאומיים, מסורתיים וזרמים אחרים ביהדות מוצאים עצמם ב'תוכנית ריאלטי' מתמשכת מייגעת ומיותרת לכאורה במדינה דמוקרטית - שם התוכנית :'מי יותר יהודי'.

השבת ניתנה לכל עם ישראל ואף לגרים שבתוכנו, לחרדים חלק גדול באחריות לכך שהשבת הפכה לסמל של מאבק ולדימוי של אבנים ושמשות מנותצות של מכוניות בירושלים. גם לנו – הציבור הפלורליסטי יש חלק באחריות: זנחנו את השבת, הפקרנו את ארון הספרים היהודי, ולא טיפלנו די בזהות היהודית שלנו במהלך הניסיון ליצור זהות ישראלית חדשה.

השבת איננה נחלתו של זרם זה או אחר ביהדות. השבת שייכת לכל העם היהודי, וזכותם של כל יהודי וכל קהילה יהודית לתת לה את הפרשנות שלהם. מעבר לכך, על כל היהודים לציין ולחגוג את השבת על שלל גווניה ופרשניותיה, זאת יחד עם הפרשנויות המסורתיות. ובמילים אחרות 'יש יותר מדרך אחת להנות מהשבת'.

בימים האחרונים אנו עוסקים בבית המדרש אלול בהכנת תוכניות הלימודים לשנה הבאה עלינו לטובה. נושא הלימוד בבית המדרש המתחדש, מסגרת הלימוד המרכזית באלול , הוא השבת. במסגרת ההכנות אנו לומדים יחד את המקורות היהודיים הרבים העוסקים בשבת, החל מסיפור בריאת העולם בפרשת בראשית, דרך השבת כפי שהיא עולה מהמשנה, התלמוד, מעולם ההלכה וכלה בשבת הישראלית בקיבוץ ובמושב בשנים הראשונות של הציונות ועד לשירים וסיפורים של ימינו אנו, כפי שהיא משתקפת ביצירות התרבות הישראליות העכשוויות.

לשבת היבטים חברתיים ומשפחתיים רבים: היא בראש ובראשונה זמן המוקדש למנוחה, זמן בו האדם עושה לביתו, למשפחתו בקהילתו. השבת היא אירוע חברתי שוויוני, בו כולם אינם עובדים, בו כל אחד בוחר כיצד לצקת את התוכן שלו ליום המנוחה.
לצערנו, הפרשנות הניתנת לשבת על ידי העסקנים הדוברים היום כנגד כוכב נולד, היא פרשנות צרה ההופכת את השבת לזמן מוחמץ ומפוספס. יש מי שהפכו את השבת לחגיגה של איסורים, רוקנו אותה מכל מימד רוחני וחברתי רגוע ובמקום זאת הם מעדיפים לעסוק בשאלות טכניות, זרות, מנוכרות המביאות בסופו של דבר לאיסורים אבסורדיים, אותם תקצר היריעה מלתאר.

בבית המדרש אלול אנו סבורים כי המקורות היהודיים, בכללם אלה הקשורים לשבת, אינם נחלתו של פלג זה או אחר. המקורות ניתנו לעם היהודי כולו והשבת שבכללם היא גם המתנה שלנו לעולם. אם אלפים מתושבי הארץ וירושלים יבחרו לחגוג את צאתה של השבת באירוע גמר כוכב נולד – הרי שזוהי השבת שלהם: אירוע של חגיגה מוזיקלית, אירוע של 'עליה לרגל' לירושלים, אירוע קיץ של צעירים ונוער, אירוע החשוב למוזיקאים רבים שלעיר ירושלים יש ייצוג מכובד בין המפורסמים שבהם כיום ועלינו לשמוח בכך.
אנו, תושבי העיר, צריכים לקחת חלק בשאלה כיצד אנו רוצים שתיראה השבת בעיר שלנו. כיצד יכולה להתקיים בירושלים שבת בה כל אוכלוסיה נהנית ממנה על פי דרכה מבלי שהיא פוגעת וכופה עצמה על אוכלוסיה אחרת. ירושלים היא העיר שייצרה את מספר הארגונים והזרמים הרבים ביותר בחדשנות היהודית בארץ ולאורך שנים מאידך היא העיר המובילה בישראל במצעד החיכוכים והעימותים בסוגיות דת ומדינה. הגיע הזמן שירושלים תהפוך למה שהיא באמת: העיר ממנה יוצאת הבשורה של התחדשות יהודית.

הכותבת היא מנכ"לית בית המדרש אלול. המאמר המלא פורסם באתר החדשות NRG.

יום שלישי, 17 באוגוסט 2010

מכתב לראש העיר: "כל קהילה צריכה לקיים את השבת על פי הבנתה"


ו' אלול תש"ע
16.8.2010
לכבוד
ראש עיריית ירושלים
מר ניר ברקת

שלום רב,

הנדון: קיום גמר 'כוכב נולד' בבריכת הסולטן

כבוד ראש העיר, בשבוע שעבר התבשרנו כי גורמים חרדים, בהם גם חברי מועצה, מתכוונים להיאבק בקיומה של גמר התוכנית כוכב נולד בבריכת הסולטן בירושלים. לטענתם, קיום האירוע במוצאי שבת יגרום למה שהם מכנים "חילול שבת".

אנו סבורים כי השבת איננה נחלתו של זרם זה או אחר ביהדות, השבת שייכת לכל העם היהודי, אנו מאמינים כי כל איש ואישה וכל קהילה צריכים לקיים את השבת על פי הבנתם ובמרחב הציבורי לשמור על מנהג המקום.

קיומו של אירוע במוצאי שבת אינו פוגע כלל בשבת ולא במנהג המקום נהפוך הוא!

בימים האחרונים עוסקים בבית המדרש אלול בהכנת תוכניות הלימודים לשנה הבאה עלינו לטובה. הנושא הנלמד במסגרת המרכזית שלנו 'בית המדרש המתחדש' הוא - השבת.

במסגרת ההכנות אנו לומדים מקורות יהודיים רבים העוסקים בשבת, החל מסיפור בריאת העולם בפרשת בראשית, דרך השבת כפי שהיא עולה במשנה, בתלמוד, בעולם ההלכה וכלה בשבת הישראלית, כפי שהיא משתקפת ביצירות התרבות מראשית הציונות ועד לשבת הישראלית היום.

מתוך המקורות כולם מתגלה עולם יהודי עשיר רב פנים וקולות, בו השבת מככבת בשלל גווניה והיבטיה. השבת, מצטיירת בהם בראש ובראשונה כזמן המוקדש למנוחה, זמן בו האדם משקיע בביתו, במשפחתו ובקהילתו. היא אירוע חברתי שוויוני, בו כולם אינם עובדים, וכל אחד בוחר כיצד לצקת בה את התוכן שלו.

לצערנו, הפרשנות הניתנת לשבת על ידי מי שכביכול קמים ל'הגן' עליה ויש לומר על היהדות בכלל, היא פרשנות צרה ההופכת את השבת לזמן מוחמץ ולמוקד של מריבה במקום של רוגע ופיוס.

שמו של בית המדרש 'אלול – אלו ואלו' נגזר מהדיון התלמודי בין בית הלל לבית שמאי כאשר בעיצומו של ויכוח עז יצאה בת קול ואמרה 'אלו ואלו דברי אלוהים חיים והלכה כבית הלל'. דווקא ה'בית' המתון זכה שהלכה תקבע כמותו. זהו בית מדרש של חילונים ודתיים אנשי ימין ושמאל הלומדים יחדיו ומבקשים ביחד להגיע להבנות חידושים ויצירה יהודית. אנו מזמינים אותך ואת חברי המועצה דתיים וחילוניים לבוא וללמוד איתנו ולראות כי 'הדבר אפשרי' ללא כפיה ומלחמות מיותרות.

אנו מחזקים את ידיך בהעלאת חיי התרבות בירושלים על המפה של בני נוער, צעירים וציבור רחב מכל הארץ ומחוץ לה.בברכה


רֹני יבין,
מנכ"לית בית המדרש אלול

יום חמישי, 12 באוגוסט 2010

הזמן ביהדות: בין קדושת השבת למועדי השנה


  • מאת קובי וייס, מנחה קהילה לומדת 'ענין של זמן', בשיתוף הלל-חיפה

"וְשׁוּב לַעֲסֹק בַּזְּמַן, דַּוְקָא
כְּשֶׁהוּא אֵינוֹ עָסוּק בָּנוּ..." (אורי ברנשטיין, עניינים עם הזמן).
28.6.2010
                                
ושוב שנה שלישית שבחרתי לעסוק בזמן, במעגל השנה, בחגים ובמועדים.
ושוב לצאת למסע עם קבוצת סטודנטים וצעירים מאזור חיפה.
ושוב נדרש להסביר מה מניע אותי ומהו חשיבותו של הנושא.

הזמן הינו משאב, חומר בסיסי שאנו מתקיימים בו ודרכו.
הרב אברהם יהושע השל מרחיב בספרו החשוב "השבת" , אשר ממנו קראנו בקבוצה בהרחבה, על מאזן היחסים שיש לקיים בין הימצאות במרחב הפיסי לבין מרחב הזמן.
לוח השנה היהודי הינו עיצוב הזמן.

במהלך השנה בקבוצת הלימוד הודגשה הנקודה כי בניגוד למרחב הפיסי שהמרקם שבו מתחלף כל הזמן: ים, ארץ, מדבר, יער, הר, עמק, חום, ירוק, צהוב, עיר, כביש, בית כנסת, משרד, בית המדרש....

הרי מרחב הזמן הינו אחיד: שקוף, אוורירי, נע ולא נע ובעצם אנו נמצאים בסוג של ורטיגו בתנועה עליו! נדמה שאין ימין ושמאל קדימה ואחור, לאן שלא תפנה תהיה באותו מקום. למה הדבר דומה למי שנקלע ללב ים בסירה טרופה: מסביב הכול ים, מתחתיו תמיד אותו הים מעליו שמיים. גם אם יתקדם לא ידע זאת. כך אנו נעים במרחב הזמן, כל זמן שקול מבחינה חומרית למשנהו.

אם לקורא הנבון ישנם ספיקות בעניין, ונדמה לו שבחוויה האישית שלו הדבר אינו כך, לא נותר לי אלא להסכים... וזאת מכיוון שישנו יום ראשון לעומת שני וישנם שבת וחג ויום הולדת וישיבה דחופה במשרד ובימי רביעי באופן קבוע בין שש לתשע ישנה קבוצת הלימוד של אלול...

אולם על זה בדיוק אנו מדברים... לוח השנה הוא המאפשר אוריינטציה בזמן. לוח השנה (ולא משנה של איזו תרבות) הוא המאפשר תנועה ויחס במרחב הזמן .אבל לוח השנה הינו יוזמה אנושית !

לעומת מרחב הפיסי שאנו מוצאים אותו כבר ברמה הבסיסית פרוס לפנינו, הרי הזמן מגיע במצב צבירה אחיד, ורק אנו היחידים שבתרבותנו שומה עלינו לעצב אותו.

מכאן החשיבות הראשונה במעלה ללמוד על הזמן, להבין איך התרבות היהודית ניגשה לזמן, מה עשתה בו ואיך גיבשה תפישת עולם שלמה בשימוש נכון במשאבים שלו.
ובפרט: איך השבת צובעת את לוח השנה, ויוצרת מעברי גבול של קודש וחול, איך הדבר משפיע עלינו ועל חווית היום יום שלנו.איך ראש השנה מאפשר התייחסות לשנים, ומה עושים בראשי חודשים. מה משמעותו של חג הפסח ואיך יוצר מהלך שלם בינו לבין חג השבועות.

לאחר ההבנה והניתוח של פעילותו של כל מועד על לוח השנה, מה תפקידו ואיזה הר או בקעה הוא מניח במרחב הזמן, איזה צבע ומרקם יוצר חג הפורים ולעומתו צום עשרה בטבת. לאחר כל אלו נוכל לעצב בעצמנו ימים פרטיים וטקסים וכמובן לעצב מחדש חגים ומועדים יהודיים בצורה מודרנית המתאימה למקום האותנטי של כל צעיר וסטודנט באשר הוא.

חשיבות מיוחדת ניתנה השנה לט"ו בשבט כמי שנושא על גבו כנושא מרכזי את היחס שבין הזמן והמקום. היחס לטבע ומקום האדם בטבע, תפקידו וההשפעה העצומה הנובעת מכאן על תפישת המוסר היהודית בעקבות כך. למועדים היהודיים כמו לשבת ולשמיטה ישנו מקום מרכזי ביצירת האיזונים של תפישת המקום לעומת השמיטה והוויתור על האחיזה בקרקע. נעשה פה שימוש של מרחב הזמן כדי לעצב יחס ראוי של תפישת המרחב של האדם. חלק חשוב של התוכנית הינו הפקה וחגיגת החגים במהלך השנה. סדר טו בשבט, סדר פסח מוקדם, מסיבת חנוכה במועדון אחווה לאנשים עם מוגבלויות עוד.

הרעיון הוא שלא ניתן ללמוד על חגים בלי להתנסות בהם ויותר מכך, הלימוד מהעשייה חשוב לכשעצמו, אבל יש כאן משהו נוסף: לקראת סוף השנה עסקנו בחווית הקדושה, מהיכן היא נובעת וממה מתקיימת, איך מגיעים אליה ואיך מביאים אותה לשבתות שלנו. ובכלל האם ישנה חוויית קדושה בעולמו של מי שמגדיר עצמו חילוני?

במפגש האחרון למדנו על מושגי העונג והכבוד בשבת. הכבוד הינו מה שעושים לפני השבת לצורך השבת (ביאור הגר"א על הרמב"ם הלכות שבת פרק ל). בניגוד לעונג שהינו מה שעושים בשבת עצמה.

ההלכה פורטת את הכבוד: "אע"פ שיהיה אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו שזה הוא כבודו. חכמים הראשונים מהם מי שהיה מפצל העצים לבשל בהן, ומהן מי שהיה מבשל או מולח בשר או גודל פתילות או מדליק נרות, ומהן מי שהיה יוצא וקונה דברים שהן לצורך השבת ממאכל ומשקה אף על פי שאין דרכו בכך, וכל המרבה בדבר זה הרי זה משובח"

הרמב"ם בפרק ל מהלכות שבת הלכה ו המסתמך על סיפורים מהתלמוד מדגיש כי אין זו פחיתות כבוד לסדר פתילות ולבצע קניות.

יתרה מזו ר' קלונימוס עפשטיין בספרו מאור ושמש כותב: "יש השראת קדושה לכל אדם בשבת. ואינו דומה קדושת שבת לכל אדם בשווה, רק יש בני אדם אשר מרגישים כל כך רק מעט מן המעט, ויש שיש להם הרבה קדושה מאוד... והכל הוא לפי הכנת בני אדם, אשר מוכן מערב שבת לשבת".

אם נתרגם זאת לימינו בעצם חכמי ההלכה אומרים לנו: כאשר מקיימים אירוע ורוצים לחוות בו חוויה רוחנית, אין לרוץ ישר לספרייה באלול לחפש חומרים, לחשוב על נושא מרכזי ורעיונות עומק. יש ללכת לשוק ולקנות את המצרכים, לסדר שולחנות, להרים טלפונים, לשטוף כלים… לבצע הכנה פיסית ראויה כדי שלקדושה תהיה אחיזה בנו.
האדם מורכב בחומר ורוח, זו הוויתו ורק על ידי החומר הוא ישיג את הרוח, משום כך גם עונג השבת הוא במאכלים ומנוחה. נפש בריאה בגוף בריא – חווית קדושה בגוף שחותך ירקות. ארגון אירועים, גם ברמה הפיסית הפשוטה ביותר מחויבת כדי לאפשר לרעיונות הגדולים ביותר מקום להתגדר בו.


ולסיום: פעמים רבות הסטודנטים מתבטאים על הקבוצה: "יצאתי עם כאב ראש (בחיוך), באתי לעשות התעמלות למוח, פעם בשבוע לחדד את המחשבה". אחת המטרות שלי היא לתת גם את התחושה הזאת מהלימוד. גם אם לא יזכרו את כל המקורות, את חווית המאמץ, גם המאמץ המנטאלי יזכרו.

לאזרח ישראלי אינטליגנט מן השורה, שלומד בטכניון או באוניברסיטת חיפה, המוצא עצמו באתגרים שכליים לא פשוטים במהלך הלימודים וחווה התפתחות גבוהה מאוד בתחומי הקריירה העתידית נוצרת אנומליה בין החוויה המקצועית לזו היהודית.
את החוויה המקצועית הוא חווה כמרוממת, מתקדמת ומאתגרת ואילו החוויה היהודית וממילא גם הזהות היהודית נתפשת כפולקלור, בעוד שבכל המקצועות ישנה התקדמות משנה לשנה וממוסד למוסד מתקדם ממנו, הרי היהדות ובמיוחד נושא החגים ולוח השנה ניזונים מספורי הגננת נחמה והמורה דגנית.

המסר מהתוכנית הוא: היהדות ומקורותיה: עשירים, מתוחכמים, מעודכנים ולא פחות מכך מורכבים ומאתגרים לא פחות מכל מקצוע אחר !! תובנה זו לכשעצמה תורמת: לגאווה, לביטחון ולמוכנות לנכס גם את המורשת וארון הספרים היהודי לתוך הזהות האישית המתפתחת.