יום שני, 6 בדצמבר 2010

על אש ועל שבת (בעקבות דברי הרב עובדיה יוסף)

נעמה שקד

איך לגעת בעצב החשוף, בשעה שגוף-הארץ-ויושביה שרוף, כווּי, בוער בדליקה האכזרית הזאת. בשעה שתושבי ישראל מבכים את השרפה אשר שרף ה'.

איך להעלות אש אחרת, אש בהירה וחיה, שמתלהטת בשעה שבני אדם יושבים יחד ועוסקים בתורה – כמו שמתארים חז"ל: "והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, והיו ערבים כעיקר נתינתן. וכן עיקר נתינתן מסיני לא באש היו ניתנין?! זהו שכתוב (דברים ד) 'וההר בוער באש'" (מדרש שיר השירים רבה, א, יג). היכולת הזאת לתאר באופן חדש לגמרי את הר סיני הבוער באש, לא כמעמד נורא-הוד המטיל יראה וחרדה אלא כאחוז באש של תשוקה ושמחה, ערבוּת ומתיקות – היא מפִּלאי היצירה של חכמינו, אוהבי התורה ומחדשיה.

איך ללמוד מהם לחדֵש, באומץ ובאהבה?

כן, אנחנו יודעים את דברי התוכחה המרים של הנביא ירמיהו, "ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת... והִצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה" (יז כד). ולצידם גם את נבואת ישעיהו הרוויה ישועה ואור, "אשר ישמרו את שבתותי... ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם... ושִׂמחתים..." (נו), "כי תראה ערום וכִסיתו ומבשרך לא תתעלם, אז יבּקע כשחר אורךָ... אם תשיב משבּת רגלך... וקראת לשבת עֹנג" (נח). ומתוך כל זאת אפשר לשֶבת יחד, דתיים וחילונים ומסורתיים ועוד זרמים ביהדות של ימינו, לשתף ולברר וללמוד: "את שבתותי תשמֹרו" – שבתות הרבה יש ולא צורה אחת של שבת. ללמוד שיש "שומרי שבת" ו"קוראי עונג" בדרכים שונות. לפרושׂ ולפרֵש את שבתותינו זו ליד זו, לנסות לא לפחד, להשתדל לא לדרוך אחד לשני על הרגליים. אפשר לחפש יחד איך להדליק, בחום הלב, להבה שיש בה ערבוּת זה לזה ונתינה ושמחה.

מול האש האיומה והמכלה צריך לומר תפילה לגשמי רצון ברכה ונדבה. להתפלל לאש מגינה ומאירה ומחממת, לכבוד ולמרפא ולנחמה.

עַל כֵּן צִיּוֹן בְּמַר תִּבְכֶּה וִירוּשָׁלַיִם תִּתֵּן קוֹלָהּ. לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם, מֵעַי מֵעַי עַל חַלְלֵיהֶם. כִּי אַתָּה ה' בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ. כָּאָמוּר 'וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְּתוֹכָהּ'. (מתוך תפילת 'נחם' לתשעה באב)

הכותבת לומדת ומלמדת בבית המדרש אלול בירושלים העוסק השנה בנושא השבת

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה