יום שבת, 4 בספטמבר 2010

לקיים את כוכב נולד בירושלים – בשם השבת

  • רני יבין

גמר כוכב נולד צריך להתקיים בירושלים במוצאי השבת הקרובה. לכל זרם ולכל קהילה יהודית יש את הזכות לתת לשבת את הפרשנות שלה, כל עוד היא איננה כופה עצמה על אוכלוסיה אחרת

לא צפיתי בגמר כוכב נולד האחרון וגם לא בזה שלפניו. ילדיי שולטים טוב יותר ממני בשמות הזוכים המאושרים בתוכנית הריאליטי עתירת הרייטינג של ערוץ 2. למרות זאת אני תומכת בקיומו של גמר כוכב נולד הקרוב בירושלים.

בשבוע שעבר חשף "זמן ירושלים" כי החרדים מתנגדים לקיומו של גמר כוכב נולד בבריכת הסולטן במוצאי השבת בתחילת החודש הבא. לסיבה להתנגדות הם קוראים "חילול שבת". שוב, כמו בסוגיות רבות הקשורות לחברת הישראלית, בהם: גיור, נישואין ושבת – מחליטים החרדים מהי היהדות הנכונה וכיצד נכון ולא נכון לפעול על פיה.
שוב הציבור הפלורליסטי הלא חרדי בישראל, בהם חילונים, דתיים לאומיים, מסורתיים וזרמים אחרים ביהדות מוצאים עצמם ב'תוכנית ריאלטי' מתמשכת מייגעת ומיותרת לכאורה במדינה דמוקרטית - שם התוכנית :'מי יותר יהודי'.

השבת ניתנה לכל עם ישראל ואף לגרים שבתוכנו, לחרדים חלק גדול באחריות לכך שהשבת הפכה לסמל של מאבק ולדימוי של אבנים ושמשות מנותצות של מכוניות בירושלים. גם לנו – הציבור הפלורליסטי יש חלק באחריות: זנחנו את השבת, הפקרנו את ארון הספרים היהודי, ולא טיפלנו די בזהות היהודית שלנו במהלך הניסיון ליצור זהות ישראלית חדשה.

השבת איננה נחלתו של זרם זה או אחר ביהדות. השבת שייכת לכל העם היהודי, וזכותם של כל יהודי וכל קהילה יהודית לתת לה את הפרשנות שלהם. מעבר לכך, על כל היהודים לציין ולחגוג את השבת על שלל גווניה ופרשניותיה, זאת יחד עם הפרשנויות המסורתיות. ובמילים אחרות 'יש יותר מדרך אחת להנות מהשבת'.

בימים האחרונים אנו עוסקים בבית המדרש אלול בהכנת תוכניות הלימודים לשנה הבאה עלינו לטובה. נושא הלימוד בבית המדרש המתחדש, מסגרת הלימוד המרכזית באלול , הוא השבת. במסגרת ההכנות אנו לומדים יחד את המקורות היהודיים הרבים העוסקים בשבת, החל מסיפור בריאת העולם בפרשת בראשית, דרך השבת כפי שהיא עולה מהמשנה, התלמוד, מעולם ההלכה וכלה בשבת הישראלית בקיבוץ ובמושב בשנים הראשונות של הציונות ועד לשירים וסיפורים של ימינו אנו, כפי שהיא משתקפת ביצירות התרבות הישראליות העכשוויות.

לשבת היבטים חברתיים ומשפחתיים רבים: היא בראש ובראשונה זמן המוקדש למנוחה, זמן בו האדם עושה לביתו, למשפחתו בקהילתו. השבת היא אירוע חברתי שוויוני, בו כולם אינם עובדים, בו כל אחד בוחר כיצד לצקת את התוכן שלו ליום המנוחה.
לצערנו, הפרשנות הניתנת לשבת על ידי העסקנים הדוברים היום כנגד כוכב נולד, היא פרשנות צרה ההופכת את השבת לזמן מוחמץ ומפוספס. יש מי שהפכו את השבת לחגיגה של איסורים, רוקנו אותה מכל מימד רוחני וחברתי רגוע ובמקום זאת הם מעדיפים לעסוק בשאלות טכניות, זרות, מנוכרות המביאות בסופו של דבר לאיסורים אבסורדיים, אותם תקצר היריעה מלתאר.

בבית המדרש אלול אנו סבורים כי המקורות היהודיים, בכללם אלה הקשורים לשבת, אינם נחלתו של פלג זה או אחר. המקורות ניתנו לעם היהודי כולו והשבת שבכללם היא גם המתנה שלנו לעולם. אם אלפים מתושבי הארץ וירושלים יבחרו לחגוג את צאתה של השבת באירוע גמר כוכב נולד – הרי שזוהי השבת שלהם: אירוע של חגיגה מוזיקלית, אירוע של 'עליה לרגל' לירושלים, אירוע קיץ של צעירים ונוער, אירוע החשוב למוזיקאים רבים שלעיר ירושלים יש ייצוג מכובד בין המפורסמים שבהם כיום ועלינו לשמוח בכך.
אנו, תושבי העיר, צריכים לקחת חלק בשאלה כיצד אנו רוצים שתיראה השבת בעיר שלנו. כיצד יכולה להתקיים בירושלים שבת בה כל אוכלוסיה נהנית ממנה על פי דרכה מבלי שהיא פוגעת וכופה עצמה על אוכלוסיה אחרת. ירושלים היא העיר שייצרה את מספר הארגונים והזרמים הרבים ביותר בחדשנות היהודית בארץ ולאורך שנים מאידך היא העיר המובילה בישראל במצעד החיכוכים והעימותים בסוגיות דת ומדינה. הגיע הזמן שירושלים תהפוך למה שהיא באמת: העיר ממנה יוצאת הבשורה של התחדשות יהודית.

הכותבת היא מנכ"לית בית המדרש אלול. המאמר המלא פורסם באתר החדשות NRG.

יום שלישי, 17 באוגוסט 2010

מכתב לראש העיר: "כל קהילה צריכה לקיים את השבת על פי הבנתה"


ו' אלול תש"ע
16.8.2010
לכבוד
ראש עיריית ירושלים
מר ניר ברקת

שלום רב,

הנדון: קיום גמר 'כוכב נולד' בבריכת הסולטן

כבוד ראש העיר, בשבוע שעבר התבשרנו כי גורמים חרדים, בהם גם חברי מועצה, מתכוונים להיאבק בקיומה של גמר התוכנית כוכב נולד בבריכת הסולטן בירושלים. לטענתם, קיום האירוע במוצאי שבת יגרום למה שהם מכנים "חילול שבת".

אנו סבורים כי השבת איננה נחלתו של זרם זה או אחר ביהדות, השבת שייכת לכל העם היהודי, אנו מאמינים כי כל איש ואישה וכל קהילה צריכים לקיים את השבת על פי הבנתם ובמרחב הציבורי לשמור על מנהג המקום.

קיומו של אירוע במוצאי שבת אינו פוגע כלל בשבת ולא במנהג המקום נהפוך הוא!

בימים האחרונים עוסקים בבית המדרש אלול בהכנת תוכניות הלימודים לשנה הבאה עלינו לטובה. הנושא הנלמד במסגרת המרכזית שלנו 'בית המדרש המתחדש' הוא - השבת.

במסגרת ההכנות אנו לומדים מקורות יהודיים רבים העוסקים בשבת, החל מסיפור בריאת העולם בפרשת בראשית, דרך השבת כפי שהיא עולה במשנה, בתלמוד, בעולם ההלכה וכלה בשבת הישראלית, כפי שהיא משתקפת ביצירות התרבות מראשית הציונות ועד לשבת הישראלית היום.

מתוך המקורות כולם מתגלה עולם יהודי עשיר רב פנים וקולות, בו השבת מככבת בשלל גווניה והיבטיה. השבת, מצטיירת בהם בראש ובראשונה כזמן המוקדש למנוחה, זמן בו האדם משקיע בביתו, במשפחתו ובקהילתו. היא אירוע חברתי שוויוני, בו כולם אינם עובדים, וכל אחד בוחר כיצד לצקת בה את התוכן שלו.

לצערנו, הפרשנות הניתנת לשבת על ידי מי שכביכול קמים ל'הגן' עליה ויש לומר על היהדות בכלל, היא פרשנות צרה ההופכת את השבת לזמן מוחמץ ולמוקד של מריבה במקום של רוגע ופיוס.

שמו של בית המדרש 'אלול – אלו ואלו' נגזר מהדיון התלמודי בין בית הלל לבית שמאי כאשר בעיצומו של ויכוח עז יצאה בת קול ואמרה 'אלו ואלו דברי אלוהים חיים והלכה כבית הלל'. דווקא ה'בית' המתון זכה שהלכה תקבע כמותו. זהו בית מדרש של חילונים ודתיים אנשי ימין ושמאל הלומדים יחדיו ומבקשים ביחד להגיע להבנות חידושים ויצירה יהודית. אנו מזמינים אותך ואת חברי המועצה דתיים וחילוניים לבוא וללמוד איתנו ולראות כי 'הדבר אפשרי' ללא כפיה ומלחמות מיותרות.

אנו מחזקים את ידיך בהעלאת חיי התרבות בירושלים על המפה של בני נוער, צעירים וציבור רחב מכל הארץ ומחוץ לה.בברכה


רֹני יבין,
מנכ"לית בית המדרש אלול

TimeOut ירושלים ממליץ על פסטיבל מספרי הסיפורים של אלול



















ההמלצה פורסמה בתאריך 15.7.10

המלצת העיר כל העיר: המופע של בית המדרש למספרי סיפורים













הקטע פורסם בעיתון "העיר כל העיר" (רשת שוקן) בתאריך 16.7.10 במדור "המצעד".  להגדלה - הקליקו על הכתבה

יום שבת, 14 באוגוסט 2010

TimeOut ירושלים ממליץ על בית המדרש של אלול


הכתבה פרי עטו של העיתונאי שחר פישר פורסמה במגזין הירושלמי טיים אאוט בתאריך 5.8.10. הקליקו להגדלה.

יום חמישי, 12 באוגוסט 2010

הזמן ביהדות: בין קדושת השבת למועדי השנה


  • מאת קובי וייס, מנחה קהילה לומדת 'ענין של זמן', בשיתוף הלל-חיפה

"וְשׁוּב לַעֲסֹק בַּזְּמַן, דַּוְקָא
כְּשֶׁהוּא אֵינוֹ עָסוּק בָּנוּ..." (אורי ברנשטיין, עניינים עם הזמן).
28.6.2010
                                
ושוב שנה שלישית שבחרתי לעסוק בזמן, במעגל השנה, בחגים ובמועדים.
ושוב לצאת למסע עם קבוצת סטודנטים וצעירים מאזור חיפה.
ושוב נדרש להסביר מה מניע אותי ומהו חשיבותו של הנושא.

הזמן הינו משאב, חומר בסיסי שאנו מתקיימים בו ודרכו.
הרב אברהם יהושע השל מרחיב בספרו החשוב "השבת" , אשר ממנו קראנו בקבוצה בהרחבה, על מאזן היחסים שיש לקיים בין הימצאות במרחב הפיסי לבין מרחב הזמן.
לוח השנה היהודי הינו עיצוב הזמן.

במהלך השנה בקבוצת הלימוד הודגשה הנקודה כי בניגוד למרחב הפיסי שהמרקם שבו מתחלף כל הזמן: ים, ארץ, מדבר, יער, הר, עמק, חום, ירוק, צהוב, עיר, כביש, בית כנסת, משרד, בית המדרש....

הרי מרחב הזמן הינו אחיד: שקוף, אוורירי, נע ולא נע ובעצם אנו נמצאים בסוג של ורטיגו בתנועה עליו! נדמה שאין ימין ושמאל קדימה ואחור, לאן שלא תפנה תהיה באותו מקום. למה הדבר דומה למי שנקלע ללב ים בסירה טרופה: מסביב הכול ים, מתחתיו תמיד אותו הים מעליו שמיים. גם אם יתקדם לא ידע זאת. כך אנו נעים במרחב הזמן, כל זמן שקול מבחינה חומרית למשנהו.

אם לקורא הנבון ישנם ספיקות בעניין, ונדמה לו שבחוויה האישית שלו הדבר אינו כך, לא נותר לי אלא להסכים... וזאת מכיוון שישנו יום ראשון לעומת שני וישנם שבת וחג ויום הולדת וישיבה דחופה במשרד ובימי רביעי באופן קבוע בין שש לתשע ישנה קבוצת הלימוד של אלול...

אולם על זה בדיוק אנו מדברים... לוח השנה הוא המאפשר אוריינטציה בזמן. לוח השנה (ולא משנה של איזו תרבות) הוא המאפשר תנועה ויחס במרחב הזמן .אבל לוח השנה הינו יוזמה אנושית !

לעומת מרחב הפיסי שאנו מוצאים אותו כבר ברמה הבסיסית פרוס לפנינו, הרי הזמן מגיע במצב צבירה אחיד, ורק אנו היחידים שבתרבותנו שומה עלינו לעצב אותו.

מכאן החשיבות הראשונה במעלה ללמוד על הזמן, להבין איך התרבות היהודית ניגשה לזמן, מה עשתה בו ואיך גיבשה תפישת עולם שלמה בשימוש נכון במשאבים שלו.
ובפרט: איך השבת צובעת את לוח השנה, ויוצרת מעברי גבול של קודש וחול, איך הדבר משפיע עלינו ועל חווית היום יום שלנו.איך ראש השנה מאפשר התייחסות לשנים, ומה עושים בראשי חודשים. מה משמעותו של חג הפסח ואיך יוצר מהלך שלם בינו לבין חג השבועות.

לאחר ההבנה והניתוח של פעילותו של כל מועד על לוח השנה, מה תפקידו ואיזה הר או בקעה הוא מניח במרחב הזמן, איזה צבע ומרקם יוצר חג הפורים ולעומתו צום עשרה בטבת. לאחר כל אלו נוכל לעצב בעצמנו ימים פרטיים וטקסים וכמובן לעצב מחדש חגים ומועדים יהודיים בצורה מודרנית המתאימה למקום האותנטי של כל צעיר וסטודנט באשר הוא.

חשיבות מיוחדת ניתנה השנה לט"ו בשבט כמי שנושא על גבו כנושא מרכזי את היחס שבין הזמן והמקום. היחס לטבע ומקום האדם בטבע, תפקידו וההשפעה העצומה הנובעת מכאן על תפישת המוסר היהודית בעקבות כך. למועדים היהודיים כמו לשבת ולשמיטה ישנו מקום מרכזי ביצירת האיזונים של תפישת המקום לעומת השמיטה והוויתור על האחיזה בקרקע. נעשה פה שימוש של מרחב הזמן כדי לעצב יחס ראוי של תפישת המרחב של האדם. חלק חשוב של התוכנית הינו הפקה וחגיגת החגים במהלך השנה. סדר טו בשבט, סדר פסח מוקדם, מסיבת חנוכה במועדון אחווה לאנשים עם מוגבלויות עוד.

הרעיון הוא שלא ניתן ללמוד על חגים בלי להתנסות בהם ויותר מכך, הלימוד מהעשייה חשוב לכשעצמו, אבל יש כאן משהו נוסף: לקראת סוף השנה עסקנו בחווית הקדושה, מהיכן היא נובעת וממה מתקיימת, איך מגיעים אליה ואיך מביאים אותה לשבתות שלנו. ובכלל האם ישנה חוויית קדושה בעולמו של מי שמגדיר עצמו חילוני?

במפגש האחרון למדנו על מושגי העונג והכבוד בשבת. הכבוד הינו מה שעושים לפני השבת לצורך השבת (ביאור הגר"א על הרמב"ם הלכות שבת פרק ל). בניגוד לעונג שהינו מה שעושים בשבת עצמה.

ההלכה פורטת את הכבוד: "אע"פ שיהיה אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו שזה הוא כבודו. חכמים הראשונים מהם מי שהיה מפצל העצים לבשל בהן, ומהן מי שהיה מבשל או מולח בשר או גודל פתילות או מדליק נרות, ומהן מי שהיה יוצא וקונה דברים שהן לצורך השבת ממאכל ומשקה אף על פי שאין דרכו בכך, וכל המרבה בדבר זה הרי זה משובח"

הרמב"ם בפרק ל מהלכות שבת הלכה ו המסתמך על סיפורים מהתלמוד מדגיש כי אין זו פחיתות כבוד לסדר פתילות ולבצע קניות.

יתרה מזו ר' קלונימוס עפשטיין בספרו מאור ושמש כותב: "יש השראת קדושה לכל אדם בשבת. ואינו דומה קדושת שבת לכל אדם בשווה, רק יש בני אדם אשר מרגישים כל כך רק מעט מן המעט, ויש שיש להם הרבה קדושה מאוד... והכל הוא לפי הכנת בני אדם, אשר מוכן מערב שבת לשבת".

אם נתרגם זאת לימינו בעצם חכמי ההלכה אומרים לנו: כאשר מקיימים אירוע ורוצים לחוות בו חוויה רוחנית, אין לרוץ ישר לספרייה באלול לחפש חומרים, לחשוב על נושא מרכזי ורעיונות עומק. יש ללכת לשוק ולקנות את המצרכים, לסדר שולחנות, להרים טלפונים, לשטוף כלים… לבצע הכנה פיסית ראויה כדי שלקדושה תהיה אחיזה בנו.
האדם מורכב בחומר ורוח, זו הוויתו ורק על ידי החומר הוא ישיג את הרוח, משום כך גם עונג השבת הוא במאכלים ומנוחה. נפש בריאה בגוף בריא – חווית קדושה בגוף שחותך ירקות. ארגון אירועים, גם ברמה הפיסית הפשוטה ביותר מחויבת כדי לאפשר לרעיונות הגדולים ביותר מקום להתגדר בו.


ולסיום: פעמים רבות הסטודנטים מתבטאים על הקבוצה: "יצאתי עם כאב ראש (בחיוך), באתי לעשות התעמלות למוח, פעם בשבוע לחדד את המחשבה". אחת המטרות שלי היא לתת גם את התחושה הזאת מהלימוד. גם אם לא יזכרו את כל המקורות, את חווית המאמץ, גם המאמץ המנטאלי יזכרו.

לאזרח ישראלי אינטליגנט מן השורה, שלומד בטכניון או באוניברסיטת חיפה, המוצא עצמו באתגרים שכליים לא פשוטים במהלך הלימודים וחווה התפתחות גבוהה מאוד בתחומי הקריירה העתידית נוצרת אנומליה בין החוויה המקצועית לזו היהודית.
את החוויה המקצועית הוא חווה כמרוממת, מתקדמת ומאתגרת ואילו החוויה היהודית וממילא גם הזהות היהודית נתפשת כפולקלור, בעוד שבכל המקצועות ישנה התקדמות משנה לשנה וממוסד למוסד מתקדם ממנו, הרי היהדות ובמיוחד נושא החגים ולוח השנה ניזונים מספורי הגננת נחמה והמורה דגנית.

המסר מהתוכנית הוא: היהדות ומקורותיה: עשירים, מתוחכמים, מעודכנים ולא פחות מכך מורכבים ומאתגרים לא פחות מכל מקצוע אחר !! תובנה זו לכשעצמה תורמת: לגאווה, לביטחון ולמוכנות לנכס גם את המורשת וארון הספרים היהודי לתוך הזהות האישית המתפתחת.

יום שני, 2 באוגוסט 2010

העיר כל העיר בכתבה על קהילת הלימוד של אלול בירושלים

העיתון "העיר כל העיר" הירושלמי פרסם לפני מספר שבועות כתבה אודות קהילת אלול הירושלמית העוסקת בלימודי יהדות וסביבה. קראו את כתבתה של נטע הלפרין:

הקליקו להגדלה