יום שבת, 4 בדצמבר 2010

תנוכה תשע"א: נס לא קרה לנו - פך שמן לא מצאנו

שלומי פרלמוטר

'הנס של הלב האמיץ' או 'נס לא קרה לנו' ? על סתירה לוגו-פואטית בשיר חנוכה

את השיר "הנס של הלב האמיץ" חיבר בראשית שנות השלושים אהרון זאב, שהיה קצין חינוך ראשי הראשון של צה"ל, כאשר היה מורה בבית-החינוך של זרם העובדים. השיר הולחן ע"י מוטי זעירא בהשמטת הבית הראשון המובא להלן, וידוע לכל בשמו 'אנו נושאים לפידים'. אני רוצה להתבונן במה שנראה כסתירה כפולה: בין השיר המודרני לבין הברכה המסורתית, ובתוך השיר עצמו.

הנס של הלב האמיץ / אהרון זאב

הנרות הללו אנו מדליקים
על הניסים ועל הנפלאות
שבימים ההם ובזמן הזה.
ניסים ונפלאות
שנעשו בידי אנוש-

הנס של הלב האמיץ,
הפלא של רוח האדם,
זו אשר גברה על צבאות ממלכות גדולות,
הֶאדירה דלים, חיזקה מועטים
ותיתן להם ניצחון.

אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים
בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים.
זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ
וּמִי אֲשֶׁר לֵב לוֹ
הַצָּמֵא לָאוֹר -
יִשָּׂא אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ אֵלֵינוּ
לָאוֹר וְיָבוֹא !

נֵס לֹא קָרָה לָנוּ -
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנו.
לָעֵמֶק הָלַכְנוּ, הָהָרָה עָלִינו,
מַעַיְנוֹת הָאוֹרוֹת
הַגְּנוּזִים גִּלִּינו.

נֵס לֹא קָרָה לָנו -
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנו.
בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם -
וַיְּהִי אוֹר !

סתירה: בלימוד לחנוכה מביאים לעיתים את הניגוד בין השיר הציוני-חלוצי הזה של זאב ובין ברכת 'על הניסים' המסורתית שאומרים בהדלקת הנרות: "הנרות הללו אנו מדליקים על הניסים ועל הנפלאות ועל התשועות ועל המלחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, על ידי כוהניך הקדושים. וכל שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד, כדי להודות ולהלל לשמך הגדול על ניסיך ועל נפלאותיך ועל ישועתך". בסתירה מכוונת וגלויה השיר מתריס, בנימה אקטואלית: 'נס לא קרה לנו, פח שמן לא מצאנו'.

אין סתירה: לכאורה, זאב מדבר על דורנו אנו ולא על החשמונאים, ולכן אין כאן שום סתירה ישירה לתודעת הנס הדתית. בדיוק כמו שאנשי חז"ל יכלו לומר שפסקה הנבואה בזמנם, מבלי להכחיש או להטיל בספק את קיומה של נבואה בזמן המקרא.
סתירה: אולם עושה רושם שהמשורר חותר בכל זאת לאמירה 'נטורליסטית' כוללת על מהותו של הנס, בימים ההם ובזמן הזה. הוא משמיע לנו שניסים לא 'קורים', ניסים לא 'מתרחשים' בהוראת ההשגחה העליונה, בהתערבות אלוהית שמעל ומחוץ לסדרי הטבע. אם זאת כוונתו, הרי יש בכך באמת ניגוד עמוק לתמונת העולם ולאמונה היהודית המסורתית.

סתירה פנימית: אולם כשקוראים את השיר המקורי כולו, לרבות הבית הראשון שלא הולחן ולכן מוכר פחות, מפתיע לגלות שהניגוד קיים גם בתוך השיר עצמו! הבית הראשון פותח ממש בנוסח מקוצר של התפילה המסורתית: "הנרות הללו אנו מדליקים על הניסים ועל הנפלאות שבימים ההם ובזמן הזה". האם אין ניגוד בולט יותר מזה לאמירה בהמשך השיר "נס לא קרה לנו"?

אין סתירה: בתוך השיר יש דרך לישב את הסתירה בנוסח הומניסטי-חילוני. מהם הניסים והנפלאות בעיני המשורר? "ניסים ונפלאות שנעשו בידי אנוש- הנס של הלב האמיץ, הפלא של רוח האדם". הניסים בחיי האומה אינם אלא חריגות מופלאות מהצפוי, ממהלך הדברים המורגל והטבעי, חריגות הנעשות על ידי בני אנוש מופתיים, במאמץ אידיאליסטי עילאי של גיבורים נאמנים, גיבורי רוח ומוסר עם כישרון מעשה. לא אלוהים אם כן, אלא הם עצמם מביאים 'ניסים', מביאים את 'האור' במעשיהם. כזה הוא למשל 'הנס הציוני'.

אין סתירה: הסתירה שבתוך השיר התבררה כסתירה לכאורה, מכיוון שהשימוש בביטוי נס היה רב משמעי. בחלק הראשון הוא תורגם במפורש ל'נס שנעשה בידי בני אנוש', ואילו בחלק השני של השיר כאשר נאמר 'נס לא קרה לנו', הנס נתפס במשמעותו האמונית המקורית, כהתערבות טרנסנדנטית של ההשגחה העליונה.

סתירה? אולם השאלה הגדולה והמעניינת היא: האם אפשר לפשר באופן כלשהו בין המסר הזה לבין האמונה המסורתית המתבטאת בתפילה, 'בהודיה והלל לשמך הגדול', בניסים מידי אלוהים? האם יש אפשרות לתת פירוש נטורליסטי והומניסטי למושגי ה'נס' של המסורת היהודית, או שאלה פשוט שתי השקפות מנוגדות? נשים לב למשל שכבר בתפילת 'על הניסים' נאמר "על הניסים... שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, על ידי כוהניך הגדולים". אז מי עשה את הנס – אלוהים, או כוהניו הגדולים, או שניהם? האם יש כאן הכרעה טרמינולוגית ותו לא, הכרעה על שימוש רב משמעי במילים שלא משנה מהותית את הבנת המציאות? האם אפשר לומר בפשטות שהחלוצים ואנשי המוסר האידיאליסטים של הציונות החילונית הם 'המוציאים לפועל' של 'הנס האלוהי', ואין הם שונים בכך בשום פנים ואופן מהכוהנים או מדמויות חז"ל בעבר? ואם נאמר שהם מימשו בחייהם 'נס', בלי להוסיף לו את המילה 'אלוהי', האם זה משנה?

אלה שאלות משמעותיות במיוחד למפגש השפות והאמונות ולדיאלוג המתנהל בבתי המדרש ובקהילות הלומדות של 'אלול', דיאלוג בינינו לבין המקורות, ובינינו לבין עצמנו. איך נדע לזהות נס ולקרוא לו בשם? וכיצד ראוי להשתמש בשפה, האם בנוסח מרחיב וגמיש ואף מעורפל, או דווקא קבוע ובהיר וחד משמעי יותר, כדי שנדע בכלל על מה אנחנו מדברים ונוכל להתייחס ולהעריך השקפות ונורמות עם משמעות מוסכמת? מהי קדושה? מהי אמונה? מהי תורה? מהו חילוני? מהו דתי? מיהי אלוהים? איך מזהים נבואה ו'השראה אלוהית'?

על כל אלה, בהמשך.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה