יום חמישי, 12 באוגוסט 2010

הזמן ביהדות: בין קדושת השבת למועדי השנה


  • מאת קובי וייס, מנחה קהילה לומדת 'ענין של זמן', בשיתוף הלל-חיפה

"וְשׁוּב לַעֲסֹק בַּזְּמַן, דַּוְקָא
כְּשֶׁהוּא אֵינוֹ עָסוּק בָּנוּ..." (אורי ברנשטיין, עניינים עם הזמן).
28.6.2010
                                
ושוב שנה שלישית שבחרתי לעסוק בזמן, במעגל השנה, בחגים ובמועדים.
ושוב לצאת למסע עם קבוצת סטודנטים וצעירים מאזור חיפה.
ושוב נדרש להסביר מה מניע אותי ומהו חשיבותו של הנושא.

הזמן הינו משאב, חומר בסיסי שאנו מתקיימים בו ודרכו.
הרב אברהם יהושע השל מרחיב בספרו החשוב "השבת" , אשר ממנו קראנו בקבוצה בהרחבה, על מאזן היחסים שיש לקיים בין הימצאות במרחב הפיסי לבין מרחב הזמן.
לוח השנה היהודי הינו עיצוב הזמן.

במהלך השנה בקבוצת הלימוד הודגשה הנקודה כי בניגוד למרחב הפיסי שהמרקם שבו מתחלף כל הזמן: ים, ארץ, מדבר, יער, הר, עמק, חום, ירוק, צהוב, עיר, כביש, בית כנסת, משרד, בית המדרש....

הרי מרחב הזמן הינו אחיד: שקוף, אוורירי, נע ולא נע ובעצם אנו נמצאים בסוג של ורטיגו בתנועה עליו! נדמה שאין ימין ושמאל קדימה ואחור, לאן שלא תפנה תהיה באותו מקום. למה הדבר דומה למי שנקלע ללב ים בסירה טרופה: מסביב הכול ים, מתחתיו תמיד אותו הים מעליו שמיים. גם אם יתקדם לא ידע זאת. כך אנו נעים במרחב הזמן, כל זמן שקול מבחינה חומרית למשנהו.

אם לקורא הנבון ישנם ספיקות בעניין, ונדמה לו שבחוויה האישית שלו הדבר אינו כך, לא נותר לי אלא להסכים... וזאת מכיוון שישנו יום ראשון לעומת שני וישנם שבת וחג ויום הולדת וישיבה דחופה במשרד ובימי רביעי באופן קבוע בין שש לתשע ישנה קבוצת הלימוד של אלול...

אולם על זה בדיוק אנו מדברים... לוח השנה הוא המאפשר אוריינטציה בזמן. לוח השנה (ולא משנה של איזו תרבות) הוא המאפשר תנועה ויחס במרחב הזמן .אבל לוח השנה הינו יוזמה אנושית !

לעומת מרחב הפיסי שאנו מוצאים אותו כבר ברמה הבסיסית פרוס לפנינו, הרי הזמן מגיע במצב צבירה אחיד, ורק אנו היחידים שבתרבותנו שומה עלינו לעצב אותו.

מכאן החשיבות הראשונה במעלה ללמוד על הזמן, להבין איך התרבות היהודית ניגשה לזמן, מה עשתה בו ואיך גיבשה תפישת עולם שלמה בשימוש נכון במשאבים שלו.
ובפרט: איך השבת צובעת את לוח השנה, ויוצרת מעברי גבול של קודש וחול, איך הדבר משפיע עלינו ועל חווית היום יום שלנו.איך ראש השנה מאפשר התייחסות לשנים, ומה עושים בראשי חודשים. מה משמעותו של חג הפסח ואיך יוצר מהלך שלם בינו לבין חג השבועות.

לאחר ההבנה והניתוח של פעילותו של כל מועד על לוח השנה, מה תפקידו ואיזה הר או בקעה הוא מניח במרחב הזמן, איזה צבע ומרקם יוצר חג הפורים ולעומתו צום עשרה בטבת. לאחר כל אלו נוכל לעצב בעצמנו ימים פרטיים וטקסים וכמובן לעצב מחדש חגים ומועדים יהודיים בצורה מודרנית המתאימה למקום האותנטי של כל צעיר וסטודנט באשר הוא.

חשיבות מיוחדת ניתנה השנה לט"ו בשבט כמי שנושא על גבו כנושא מרכזי את היחס שבין הזמן והמקום. היחס לטבע ומקום האדם בטבע, תפקידו וההשפעה העצומה הנובעת מכאן על תפישת המוסר היהודית בעקבות כך. למועדים היהודיים כמו לשבת ולשמיטה ישנו מקום מרכזי ביצירת האיזונים של תפישת המקום לעומת השמיטה והוויתור על האחיזה בקרקע. נעשה פה שימוש של מרחב הזמן כדי לעצב יחס ראוי של תפישת המרחב של האדם. חלק חשוב של התוכנית הינו הפקה וחגיגת החגים במהלך השנה. סדר טו בשבט, סדר פסח מוקדם, מסיבת חנוכה במועדון אחווה לאנשים עם מוגבלויות עוד.

הרעיון הוא שלא ניתן ללמוד על חגים בלי להתנסות בהם ויותר מכך, הלימוד מהעשייה חשוב לכשעצמו, אבל יש כאן משהו נוסף: לקראת סוף השנה עסקנו בחווית הקדושה, מהיכן היא נובעת וממה מתקיימת, איך מגיעים אליה ואיך מביאים אותה לשבתות שלנו. ובכלל האם ישנה חוויית קדושה בעולמו של מי שמגדיר עצמו חילוני?

במפגש האחרון למדנו על מושגי העונג והכבוד בשבת. הכבוד הינו מה שעושים לפני השבת לצורך השבת (ביאור הגר"א על הרמב"ם הלכות שבת פרק ל). בניגוד לעונג שהינו מה שעושים בשבת עצמה.

ההלכה פורטת את הכבוד: "אע"פ שיהיה אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו שזה הוא כבודו. חכמים הראשונים מהם מי שהיה מפצל העצים לבשל בהן, ומהן מי שהיה מבשל או מולח בשר או גודל פתילות או מדליק נרות, ומהן מי שהיה יוצא וקונה דברים שהן לצורך השבת ממאכל ומשקה אף על פי שאין דרכו בכך, וכל המרבה בדבר זה הרי זה משובח"

הרמב"ם בפרק ל מהלכות שבת הלכה ו המסתמך על סיפורים מהתלמוד מדגיש כי אין זו פחיתות כבוד לסדר פתילות ולבצע קניות.

יתרה מזו ר' קלונימוס עפשטיין בספרו מאור ושמש כותב: "יש השראת קדושה לכל אדם בשבת. ואינו דומה קדושת שבת לכל אדם בשווה, רק יש בני אדם אשר מרגישים כל כך רק מעט מן המעט, ויש שיש להם הרבה קדושה מאוד... והכל הוא לפי הכנת בני אדם, אשר מוכן מערב שבת לשבת".

אם נתרגם זאת לימינו בעצם חכמי ההלכה אומרים לנו: כאשר מקיימים אירוע ורוצים לחוות בו חוויה רוחנית, אין לרוץ ישר לספרייה באלול לחפש חומרים, לחשוב על נושא מרכזי ורעיונות עומק. יש ללכת לשוק ולקנות את המצרכים, לסדר שולחנות, להרים טלפונים, לשטוף כלים… לבצע הכנה פיסית ראויה כדי שלקדושה תהיה אחיזה בנו.
האדם מורכב בחומר ורוח, זו הוויתו ורק על ידי החומר הוא ישיג את הרוח, משום כך גם עונג השבת הוא במאכלים ומנוחה. נפש בריאה בגוף בריא – חווית קדושה בגוף שחותך ירקות. ארגון אירועים, גם ברמה הפיסית הפשוטה ביותר מחויבת כדי לאפשר לרעיונות הגדולים ביותר מקום להתגדר בו.


ולסיום: פעמים רבות הסטודנטים מתבטאים על הקבוצה: "יצאתי עם כאב ראש (בחיוך), באתי לעשות התעמלות למוח, פעם בשבוע לחדד את המחשבה". אחת המטרות שלי היא לתת גם את התחושה הזאת מהלימוד. גם אם לא יזכרו את כל המקורות, את חווית המאמץ, גם המאמץ המנטאלי יזכרו.

לאזרח ישראלי אינטליגנט מן השורה, שלומד בטכניון או באוניברסיטת חיפה, המוצא עצמו באתגרים שכליים לא פשוטים במהלך הלימודים וחווה התפתחות גבוהה מאוד בתחומי הקריירה העתידית נוצרת אנומליה בין החוויה המקצועית לזו היהודית.
את החוויה המקצועית הוא חווה כמרוממת, מתקדמת ומאתגרת ואילו החוויה היהודית וממילא גם הזהות היהודית נתפשת כפולקלור, בעוד שבכל המקצועות ישנה התקדמות משנה לשנה וממוסד למוסד מתקדם ממנו, הרי היהדות ובמיוחד נושא החגים ולוח השנה ניזונים מספורי הגננת נחמה והמורה דגנית.

המסר מהתוכנית הוא: היהדות ומקורותיה: עשירים, מתוחכמים, מעודכנים ולא פחות מכך מורכבים ומאתגרים לא פחות מכל מקצוע אחר !! תובנה זו לכשעצמה תורמת: לגאווה, לביטחון ולמוכנות לנכס גם את המורשת וארון הספרים היהודי לתוך הזהות האישית המתפתחת.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה